פסק-דין בתיק ת"א 11608-08-12

1.         לפניי בקשה לסילוק התובענה על הסף, מחמת קיומם של מעשי בית-דין, עקב התדיינויות קודמות בין הצדדים וכן מחמת חוסר תום לב ושימוש לרעה בהליכי בית משפט.

אציין, כי תחילה ניתן בתיק זה פסק דין בהעדר, אולם הוא בוטל בהסכמת המבקשים ותוך שמירת זכויותיהם וטיעוניהם לפיהם יש לדחות את התביעה על הסף.

2.         בתביעה שהוגשה בתיק זה, נתבע סעד הצהרתי, בדבר זכויות במקרקעין. אציין, כי נתבע גם סעד כספי, אולם לאור סכומו (591,000 ש"ח), מצוי הוא בסמכותו העניינית של בימ"ש השלום וככל שתידחה הבקשה לענין הסעד ההצהרתי, יהיה צורך להורות על מחיקת הסעד הכספי מהתביעה.

3.         המשיב, עו"ד במקצועו, ייצג את המבקשים, בענין משפטי הנוגע למקרקעין, אשר המבקשים טענו לזכויות בהם (בת.א. 501/06 בבימ"ש זה (להלן: " תביעת הבסיס"), תוך שסוכם ביניהם כי שכר טרחתו של המשיב ייגזר משווי המקרקעין ומהשלב בו תסתיים תביעת הבסיס.

לאחר מספר ישיבות הגיעו הצדדים לפשרה בתביעת הבסיס. המשיב טוען בתביעתו (כפי שטען גם בתביעות הקודמות שהתנהלו בין הצדדים, באותו ענין), כי בפגישה שנערכה ביניהם, לאור קשייהם של המבקשים לשלם את שכר הטרחה שסוכם, הגיעו הצדדים, ביום 9.7.06, להסכמה בכתב, לפיה תינתן למבקשים שהות לגייס את שכר הטרחה (להלן: " ההתחייבות הראשונה") וככל שלא יעלה הדבר בידם, יהא המשיב זכאי לממש ולמכור דונם מהמקרקעין בהם זכו המבקשים בתביעת הבסיס (דונם מחלקה 7 בגוש 19979). לשם כך חתמו המבקשים על ייפוי כח בלתי חוזר למשיב, המייפה את כוחו למכור דונם מהמקרקעין. לטענתו, לאחר מספר ימים התברר לצדדים, כי נפלה טעות במספר הגוש שצוין במסמכים הנ"ל ולפיכך חתמו המבקשים, ביום 14.7.06, על התחייבות חדשה (להלן: " ההתחייבות השנייה"), לגבי דונם אחד מחלקה 7 בגוש 19379 (להלן: " המקרקעין").

עוד נטען בתביעה, כי לאחר שהמבקשים לא שילמו לו את שכר טרחתו, פעל המשיב למכירת המקרקעין וביום 9.11.06 , הוא מכר אותם לאדם בשם איהב קראקרה (להלן: " הקונה"), תמורת סך של 250,000 ש"ח (להלן: " עסקת המכר") ונרשמה הערת אזהרה לטובת הקונה.

מוסיף כתב התביעה ומציין, כי לאחר מכן הגיע אל המשיב שליח מטעם המבקשים, הניח על שולחנו סך של 35,000$ ואמר שהמבקשים ישלימו את התמורה עבור המקרקעין. נטען בתביעה, כי לו היו עושים כך, היה המשיב מבטל את עסקת המכר עם הקונה, אולם מעבר לסכום הנ"ל לא שולם דבר ולפיכך משך המשיב המחאה ע"ס 146,000 ש"ח (הוא שווים של 35,000$ בשקלים, כפי שהיה אז) והעבירה למבקשים. 

בתגובה, הגישו המבקשים תביעה נגד המשיב והקונה, לבימ"ש השלום בעכו (ב ת.א. 2790/07), לביטול עסקת המכר (להלן: " תביעת הביטול"), בה הכחישו המבקשים את כל טענות המשיב ואת המסמכים שהוצגו על ידו וטענו כי ייפוי הכח על פיו נערכה העסקה אינו תקף. במסגרת תביעה זו טענו המבקשים, בין היתר, שהם שילמו למשיב את כל שכר הטרחה המגיע לו, אולם המשיב סירב להעביר להם את המסמכים, שנותרו בידיו, למרות דרישתם.

המשיב מאשר בתביעה דנן, כי במסגרת תביעת הביטול הוא הסכים לבטל את עסקת המכר.

בשנת 2010 הגיש המשיב נגד המבקשים תביעה לתשלום שכ"ט או לקבלת שווי הקרקע לידיו ( בת.א. 44759-02-10), אולם גם מתביעה זו חזר בו והגיש בקשה למחקה. המשיב טוען, כי עשה כן לבקשת המבקשים, אשר הפעילו עליו לחץ רב והתחייבו לשלם לו את שכר טרחתו, אך לא עשו כן.

המשיב טוען, בתביעה דנן, כי הוא זכאי לתשלום שכר טרחתו ולחילופין - זכאי הוא למתן פסק דין הצהרתי בדבר זכויותיו במקרקעין ולפיו הוא רשאי למכור את המקרקעין ותמורת המכירה תהווה את שכר טרחתו בגין השירותים המשפטיים שהעניק למבקשים.

4.         בבקשת המבקשים לסילוק על הסף התברר, כי המבקשים הגישו נגד המשיב תביעה בה.פ. 1097/06, בבימ"ש השלום בעכו, אשר קדמה לתביעת הביטול (תביעה אותה לא טרח המשיב לציין בתביעתו), בה תבעו המבקשים מתן סעד הצהרתי, לפיו ההתחייבות מיום 9.7.06 וכן ייפוי הכח מתאריך זה בטלים ואינם תקפים (להלן: " תביעת התוקף"). במסגרת תביעה זו נחתם בין הצדדים הסכם פשרה לסיום התובענה (להלן: " הסכם הפשרה"), אשר הוגש לאישור ביהמ"ש.

בהסכם הפשרה, שקיבל תוקף של פסק דין ביום 6.5.07, הצהירו שני הצדדים, כי המבקשים ישלמו למשיב סך של 10,000 ש"ח עבור טיפולו בענייניהם המשפטיים והסכימו, כי עם תשלום סכום זה " לא יהיה למי מהצדדים כל תביעה ו/או דרישה מכל מין וסוג שהוא". המבקשים טוענים כי, לתדהמתם, התברר להם לאחר מכן, כי המשיב עשה שימוש בייפוי הכח ומכר את המקרקעין לקונה ולפיכך הגישו את תביעת הביטול.

במסגרת תביעת הביטול, הוגשו תצהירים והתיק נקבע להוכחות, אולם בישיבת ההוכחות הראשונה, שהתקיימה ביום 2.9.09, ויתר המשיב על חקירת שנים מהמצהירים, שהעידו, והודיע שהוא מסכים לקבלת התביעה, היינו - לביטול ייפוי הכח ועסקת המכר ולפיכך ניתן פסק דין, בו נקבע:

" לאור ההסכמה וכן הראיות כפי שהוצגו בפניי, הנני קובע כי הסכם המכר מיום 9.11.06 וכן ייפוי כח בלתי חוזר מיום 20.7.06, שנחתמו בין התובעים לבין הנתבע מס' 1 (הם הצדדים שבפניי, בתובענה זו), בדבר קרקע בשטח 1,000 מ"ר בחלקה 7 בגוש 19379, הינם בטלים ומבוטלים וכי אין לנתבע 1 כל זכויות בחלקה הנ"ל".

במסגרת פסק הדין נמחקה התביעה נגד הנתבע 2 בתביעה הנ"ל, הוא הקונה והוא הופנה להגשת תביעה קניינית לביהמ"ש המחוזי.

עוד יש לציין, כי לאחר הגשת התביעה דנן הגיש המשיב, לבימ"ש השלום, בתיק תביעת התוקף, בקשה להארכת המועד לביטול פסק הדין שניתן בתביעת התוקף (בטענה כי הסכם הפשרה שנחתם שם זויף). המתנתי עם מתן החלטה זו עד למתן החלטה בבקשה זו של המשיב ולאחר שבקשתו לביטול פסק הדין, שם, נדחתה בהחלטה שניתנה ביום 9.6.13 (ע"י כבוד השופטת טנוס), אפשרתי לצדדים להשלים טיעוניהם בבקשה דנן.

5.         המבקשים טוענים, כי פסקי הדין הנ"ל מהווים מעשה בית דין, החוסם את תביעת המשיב. עוד נטען, כי המשיב עושה שימוש לרעה בהליכי בית משפט, כי הסמכות העניינית לדון בתביעה זו מסורה, לאור סכומה, לבימ"ש השלום וכי התביעה הוגשה בחוסר תום לב.

6.         המשיב טוען, בתגובתו, כי  ההתחייבות הראשונה וייפוי הכח אשר בוטלו בתביעת התוקף, הם אלה שנחתמו ביום 9.7.06 וביום 20.7.06 , אולם ההתחייבות השנייה מיום 14.7.06 , לא נזכרה כלל בהודעת הצדדים לביהמ"ש בתביעת התוקף ופסק הדין שניתן שם אינו מתייחס אליה ולכן אין הוא יכול להוות מעשה בית דין לגבי התביעה דנן, אשר הוגשה מכח ההתחייבות השנייה.